פסק-דין בתיק ת"א 2538-07

1. לפני תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שלטענת התובעים, אם ובנה, נגרמו להם עקב תאונת דרכים שארעה ביום 15.10.04. התובעת 1, ילידת 1974, נפגעה עת נהגה ברכב ועמה ברכב היה בנה הקטין, התובע 2, יליד 1999.

2. אין מחלוקת בשאלת חבותה של הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונה. עיקר המחלוקת נוגע לשאלת הנזק וגובה הפיצוי לו זכאים התובעים, ובפרט התובעת 1.

3. בעניינו של התובע 2 לא נתבקש מינוי מומחה רפואי. בסיכומיו הפנה ב"כ התובעים למסמכים שצורפו לכתב התביעה בנוגע לתובע 2 וביקש כי ייפסק לו פיצוי בגבול הערכים של כאב וסבל, בהיעדר נכות צמיתה. המסמך הרפואי היחיד שצורף לכתב התביעה ביחס לתובע 2 הינו גיליון שחרור מחדר מיון מיום התאונה, 15.10.04. ממסמך זה עולה כי לא נמצאו ממצאים כלשהם בבדיקת התובע : "ללא חבלה, שולל כ אבי ם... נינוח, ..., ללא סימנים נוירולוגים. מסתובב בחופשיות במיון, ללא סימני חבלה בראש צוואר. חזה, בטן - ללא סימני חבלה, ללא רגישות". התובע 2 לא הופנה ולא פנה להמשך טיפול ואין כל מסמכים המעידים על נזק גוף שנגרם לו עקב התאונה. כידוע, קיומו של נזק גוף הינו אחד המרכיבים בהגדרת תאונת הדרכים. "תאונת דרכים", על פי הגדרתה בחוק הפיצויים, היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;...". "נזק גוף" מוגדר כ "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי, לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף....". בענייננו, כאמור, אין ראיה על נזק גוף שנגרם לתובע 2. המסמך שצורף בעניינו של התובע 2 מלמד כי לא נגרמה לו כל פגיעה או חבלה בתאונה. בהיעדר נזק גוף, אין לפנינו - הלכה למעשה - תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים ולפיכך לא קמה זכאות לפיצוי.

אשר על כן, דין תביעת התובע 2 להידחות.

4. עיקר הדיון התמקד, כאמור, בעניינה של התובעת 1 (להלן: " התובעת") ובנזקיה עקב תאונת הדרכים. לאחר התאונה פונתה התובעת לחדר מיון והתלוננה על כאבים בצוואר, בידיים ובברך. התובעת שוחררה מחדר מיון כשעתיים וחצי לאחר כניסתה עם המלצה למנוחה למשך שבוע וביקורת במרפאה אורטופדית כעבור שבוע. כתב התביעה הוגש ביום 12.2.07 ובבקשה למינוי מומחים שצורפה לו עתרה התובעת למינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטריה בלבד. בהתאם למבוקש, מונה ד"ר י' שוורצמן כמומחה בתחום הפסיכיאטריה וחוות דעת בעניינה של התובעת ניתנה על ידו ביום 13.4.08.

חוות הדעת הרפואית

5. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר שוורצמן, בדק את התובעת, רשם תלונותיה וקיבל לעיונו מסמכים רפואיים. בפרק "בדיקת המצב הנפשי" ציין המומחה כדלקמן:

"הופעתה החיצונית של הנבדקת היתה מסודרת. היא התמצאה היטב בסיטואציה של הבדיקה ושיתפה פעולה באופן מלא.

לאורך כל הבדיקה היתה נסערת, עד כדי אי-שקט. דיברה בשטף והרבתה להתלונן על הפער העצום, לדבריה, בין מצבה לפני התאונה ולאחריה.

1.      חשיבה - בעת הבדיקה לא נתגלו הפרעות בחשיבה (מחשבות-שווא).

2.      פרספציה (תפיסה) - במהלך הבדיקה לא היתה עדות להפרעות בפרספציה (הזיות).

3.      אפקט (רגש) - היה דכאוני-חרדתי. ניכרה עליה התרגשות עת שחזרה את האירועים הטראומטיים.

4.      תפקודים קוגניטיביים:

א.                  שיפוט חברתי (יכולת הנבדקת לעמוד בנורמות חברתיות): תקין במהלך הבדיקה.

ב.                   ריכוז: תקין.

ג.                    קשב: תקין.

ד.                   זיכרון: תקין.

בהמשך חוות הדעת, בפרק הדיון, סקר המומחה את הטיפולים הנפשיים אליהם פנתה התובעת "כשנתיים וחצי אחרי התאונה המדוברת" והביא מרשמיו:

"במהלך בדיקתי התרשמתי שהנבדקת סובלת מתסמונתPost Traumatic Stress Disorder.